החלטה בתיק מ"ת 45114-03-12 - פסקדין

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סם לצריכה עצמית, החזקת כלי עישון, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, איומים ושיבוש מהלכי משפט.

על-פי האמור בכתב האישום, החזיק המשיב ביום 24.3.2012, בביתו ברחוב שמעון בערד, סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 7.9 גרם וכן כלי עישון. במועד ובמעמד האמורים, לאחר ששוטרים נכנסו לדירתו של המשיב, זה זרק סם מסוכן מחלון ביתו בכוונה להכשיל הליך שיפוטי וכן תקף את השוטר ליאון מושייב על ידי כך שבעט בו ברגלו ובהמשך איים עליו בין היתר על ידי כך שאמר לו כי יפרוץ לביתו ויפגע בו.

במהלך הדיון שנערך בפני ביום 23.3.2012, לא חלקה באת-כוח המשיב על עצם קיומן של ראיות לכאורה לקרות המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום אולם לדבריה מבחינה משפטית ניתן כבר עכשיו לקבוע, כי ישנו סיכוי סביר שהמשיב יזוכה נוכח התנהלות המשטרה. ובמה דברים אמורים.

באת-כוח המשיב מציינת, כי השוטרים הגיעו לביתו של המשיב ללא צו חיפוש וללא כל מידע קונקרטי למעט אמירה כללית של השוטרים אשר הגיעו לביתו של המשיב בעקבות בקשת הקמ"ן.

עוד הוסיפה באת-כוח המשיב כי בנסיבות המתוארות לעיל, לא התקיימו גם התנאים המאפשרים לשוטר לערוך חיפוש גם ללא צו חיפוש כאמור בסעיף 25 לפקודת סדר הדין הפלילי מעצר וחיפוש התשכ"ט-1969.

בנסיבות המתוארות לעיל, ולאור ההלכה שיצאה ברע"פ 10141/09 בן חיים נ' מדינת ישראל, הרי שבית-המשפט לא יוכל לקבל כראיה את הסמים וכלי העישון שנתפסו במהלך החיפוש וזאת מקל וחומר שכן בעניין בן חיים היתה הסכמה לעריכת החיפוש מה שאין בענייננו.

מעבר לאמור, גם אם בית-המשפט ימצא קיומן של ראיות לכאורה, הרי שעסקינן בעבירות של החזקת סם לצריכה עצמית כאשר תקיפת השוטר הינה לכל היותר התנגדות למעצר ויש לבחון את התנהגותו של המשיב ואת דבריו, גם על רקע רמיסת זכויותיו וכניסה לביתו שלא כדין.

בנסיבות המתוארות לעיל, הרי שאין מקום להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים ויש להורות על שחרורו ללא תנאים. או לחילופין, כי זה ישהה באותם תנאים בהם היה מצוי עובר למעצרו.

ב"כ המבקשת, מנגד, מציין כי גם אם החיפוש היה שלא כדין, והוא אינו סבור כן, עדיין לא נתקבלה במשפט הישראלי דוקטרינת פירות העץ המורעל כאשר ממילא היישום של הלכת בן חיים לשאלת חוקיות החיפוש, דינה להתברר במסגרת התיק העיקרי.

עוד זה הוסיף, כי הואיל ומדובר במי שאמור להימצא במעצר בית, הרי שקמה לשוטרים ממילא סמכות לבדוק את הימצאותו בחלופה האמורה, והאם זה מקיים אחר תנאי שחרורו. כאן המקום לציין, כי במהלך הדיון הראשוני שנערך בפני, ביום 28.3.2012, הצהיר נציג המבקשת כי למיטב ידיעתו אין מידע מודיעיני וכדבריו "אין מידע אחר".

אשר לעילת המעצר, זה מציין כי מדובר במי שאינו מהסס מלתקוף שוטרים בשעה שאלו עורכים חיפוש בביתו ואף לנסות ולשבש הליכי חקירה. האיומים אותם הפנה כלפי השוטרים מדברים בעד עצמם ומצטרפים לעברו הפלילי של המשיב.

בסופו של דיון זה, קיבלתי לידיי את חומר החקירה ודחיתי את מתן ההחלטה ליום 2.4.2012.

לאחר הדיון שנערך ביום 28.3.2012, הגישה המבקשת בקשה להשלמת הטיעונים בטרם בית-המשפט ייתן החלטתו וזאת נוכח כך שבשונה מדברים שנמסרו לביהמ"ש במהלך הטיעון לראיות ובתיק זה קיים מידע מודיעיני שהיווה את הבסיס להגעת השוטרים לביתו של המשיב.

נוכח כך, התקיים המשך דיון בפני היום, 2.4.2012.

במהלך הדיון שנערך בפניי היום, ציין ב"כ המבקשת כי בניגוד להצהרה שנמסרה לבית המשפט בתיק קיים מידע מודיעני, אשר על בסיסו הגיעו השוטרים לצורך עריכת החיפוש, ומשכך קיים החשד הסביר כפי שנקבע בפסיקה, שהראה לנכון כי גם מידע מודיעיני יש בו כדי לשמש בסיס לעריכת חיפוש.

מנגד, ב"כ המשיב טען ארוכות על עצם השתלשלות האירועים, בין אם נוכח ההצהרה הלא מדויקת מצידו של נציג המבקשת, עובר למתן רשות להשלמת טיעונים ללא קבלת התייחסות ההגנה, וכן נוכח העובדה שאין ביכולתו להתמודד מול אותו מידע מודיעיני שכן לא רק שרק עתה נודע להם על המידע הזה, לא הוגשה בקשה לארכה להוצאת תעודת חיסיון, וממילא ישנו קושי בשלב זה להתייחס לגופם של דברים, והאם יש ממש באותן פראפראזות.

לגופם של דברים, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, לרבות השלמת הטיעונים בפניי כיום, וקראתי את חומר החקירה, הגעתי לכלל מסקנה כי בתיק זה קיימות ראיות לכאורה. כאמור, באת-כוח המשיב, לא חלקה על קיומם של דוחות של שוטרים המתארים את כל המיוחס למשיב בכתב האישום וכיוונה את עיקר טיעוניה על בסיס משפטי.

ראשית, כהערה מקדימה, הרי שנקבע לא אחת בפסיקה שטענות בדבר חוקיות החיפוש ופסילת ראיות שהושגו בחיפוש זה מקומן יתברר במסגרת התיק העיקרי. הלכה זו נובעת בעיקר נוכח כך שעל מנת ליתן החלטה בדבר פסילתן של ראיות, קיומו של חשד סביר וחיפוש חוקי אם לאו, על ביהמ"ש ראשית לקבוע ממצאים עובדתיים תוך קביעת ממצאי מהימנות ומשקל דבר שאין ביהמ"ש ככלל נדרש לו בשלב המעצר.